החלטה בתיק ת"א 43820-10-11

לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה.

ההליכים

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים כתב תביעה ע"ס 233,801.75 ש"ח בגין אי תשלום דמי ניהול עבור שירותים שניתנו ע"י המשיבה בבנין משרדים ברח' הרצל 91 ראשל"צ, בין השנים 2000-2006. כתב התביעה על נספחיו מחזיק 496 עמודים. המשיבה המציאה את כתב התביעה עבור הנתבעים אל עו"ד אלכסנדר לבון אשר ייצג את המבקשים בהליכים אחרים וקודמים שהתנהלו בינם לבין המשיבה. עו"ד לבון שלח לביהמ"ש מספר הודעות לפיהן אינו מייצג את המבקשים בהליך דנן וכי אינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבורם.
2. בהחלטה מיום 5.2.12 קבעה כבוד הרשמת רות וקסמן כי היא רואה בהמצאה לעו"ד לבון המצאה כדין לנתבעים. לפיכך ומשלא הגישו הנתבעים כתב הגנה, ניתן פס"ד כנגד הנתבעים.
3. המבקש 1 הגיש בקשה לביטול פס"ד באמצעות עו"ד יורם גרוס. בבקשה טען כי יש לבטל את פסה"ד הן מחמת חובת הצדק והן משיקול דעתו של ביהמ"ש. גם המבקשים 2-6 הגישו בקשה לביטול פס"ד, באמצעות עו"ד אליהו איש-שלום, בטענה כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.
4. המשיבה בתגובותיה לבקשות האמורות, התנגדה לביטול פסה"ד וטענה כי ההמצאה שבוצעה לעו"ד לבון הינה המצאה כדין עפ"י תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
5. נקבע דיון לבירור הבקשה ליום 3.9.12 בפני כב' הרשמת רות וקסמן. בשל היעדרות כב' הרשמת וקסמן, נשמע הדיון בבקשה לפני. בדיון נחקרו המבקשים על תצהיריהם. עם תום החקירות, ב"כ המשיבה ביקש להגיש הסיכומים בכתב והבקשה נדחתה על ידי. לצורך הערכות לסיכומים ניתנה לצדדים הפסקה קצרה ובהמשך ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. במסגרת סיכומיו בע"פ טען ב"כ המשיבה: "אם בית המשפט שואל אותי על פי איזו תקנה בוצעה ההמצאה במקרה הנדון אני לא יודע, ההמצאה בוצעה על פי דין, וכך נפסק בפסק הדין" (ע' 13 ש' 29-31).
6. עשרה ימים לאחר שנשמעו הסכומים וטרם שניתנה החלטה בבקשה, הגישה המשיבה לביהמ"ש מסמך אשר הוכתר בכותרת "הודעה" ובו כתבה המשיבה כי היא משיבה לשאלת בית המשפט מע' 13 ש' 29 לפרוטוקול כי ההמצאה בוצעה מכוח תקנה 477 לתקנות ומכוחו של מבחן האינטנסיביות. המשיבה הפנתה באותה "הודעה" לפסיקה וצרפה יפויי כח שניתנו ע"י המבקשים לעו"ד לבון בשנת 2006 ואשר מכוחם, לטענת המשיבה, הוגש כתב הגנה בתביעה משנת 2008 בת.ב 41/08. המשיבה טוענת כי מדובר ביפויי כח כלליים המייפים את כוחו של עו"ד לבון לייצג את המבקשים בכל הליך משפטי שמתנהל כנגדם. ה"הודעה" האמורה לא נתמכה בתצהיר.
7. ביחס ל"הודעה" זו ניתנה החלטה לפיה התבקשה המשיבה להבהיר עפ"י איזה סדר דין הוגשה ההודעה האמורה, לאחר שנשמעו סיכומים ומבלי שמוכר הליך של "הודעה" בתקנות. אז הוגשה "הבהרה" ע"י המשיבה בה התייחס המשיבה לשאלה שבמחלוקת, לדיון שנערך, לכך שביהמ"ש דחה את בקשתם להגיש סיכומים בכתב, וכי "ב"כ התובעת אשר לא נחה דעתם, ביקשו לעמוד בחובתם לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולמלא את תפקידם בנאמנות ובמסירות לעזור לבית המשפט הנכבד לעשות משפט, ולכן ביקשו להודיע לבית המשפט הנכבד את דבר קיומם של יפויי הכח מהנתבעים לעו"ד לבון, ותו לא" (סעיף 8 להבהרה). בהמשך צויין כי ה"הודעה" הוגשה מכח תקנה 70 לתקנות. עוד מציינת המשיבה ב"הבהרה": "התובעת תבהיר כי בהגשת ההודעה ציפתה כי בית המשפט הנכבד ישתמש בסמכותו מכח תקנות 524 ו-526 לתקסד"א, קרי לתקן, לחדד ולסלק את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, לרבות בעניין המצאת כתבי בית הדין כדין לנתבעים" (סעיף 10 ל"הבהרה"). גם ההבהרה איננה נתמכת בתצהיר.
8. המבקשים הגישו תגובה ל"הודעה" ול"הבהרה" שהוגשו ע"י המשיבה. המבקשים מביעים תרעומת על אופן התנהלות המשיבה, אשר, לטעמם, מהווה ניצול לרעה של הליכי ביהמ"ש, באשר יש בה משום "כפיה" על ביהמ"ש לקבל סיכומים בכתב, לאחר שבקשה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש בדיון והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. יתר על כן, טוענים המבקשים כי ה"הודעה" וה"הבהרה" אשר הוגשו מפרטות טענות עובדתיות אשר אין מקום להביאן ללא תצהיר. כמו כן, טוענים המבקשים כי המשיבה אינה רשאית לצרף ל"הודעה" יפויי כח, וזאת מבלי לבקש את אישורו של ביהמ"ש לצרפם לאחר שנשמעו הסיכומים וזאת בניגוד לאמור בתקנות.
9. בתשובתה, שבה המשיבה וטענה טענות עובדתיות שונות, אשר אינן מגובות בתצהיר, באשר לאופן איתור יפויי הכח, מדוע נדרש לכך זמן, כאשר המשיבה שבה ומציינת כי הדבר נעשה על ידה כפי שנעשה מתוך חובת ב"כ המשיבה לעזור לביהמ"ש לעשות צדק.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי את חקירות הצדדים וסיכום טענות בע"פ, עיינתי ב"הודעה", ב"הבהרה", ביפויי הכח שצורפו ובטענות הצדדים לאחר מכן, הנני סבורה כי דין הבקשה לביטול פס"ד להתקבל.

ראיה נוספת ?

11. ראשית אתייחס למסמכים אשר הוגשו לביהמ"ש לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם. בתקנה 160(א) לתקנות נקבע כי " סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה, בהקדם ככל האפשר לאחר סיום הבאת הראיות". בענייננו, עת עסקינן בדיון בבקשה לביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד, בודאי ראוי כי הצדדים יסכמו טענותיהם בע"פ, כפי שביהמ"ש הורה, ועל הצדדים להיות ערוכים בהתאם. ביהמ"ש אף ערך הפסקה על מנת לאפשר לצדדים להערך לסיכומים בע"פ, כאשר הסוגיה ידועה, מוגדרת ואינה מורכבת (ראו בענין זה גם החלטתי בע' 9 לפרוטוקול הדיון). במסגרת ה"הודעה" וה"הבהרה" שהגישה המשיבה, מעבר לצירוף יפויי הכח, התייחסה המשיבה לטענות, בבחינת סיכומים בכתב, זאת בניגוד להחלטת ביהמ"ש ותוך התעלמות מפורשת ממנה.
12. אשר ליפויי הכח - ברגיל ועל פי ההלכה הנהוגה, לאחר שסיכמו צדדים טענותיהם, אין הם רשאים להביא בפני ביהמ"ש טענות או ראיות נוספות. לכלל האמור קיים חריג לפיו בית המשפט עשוי להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל דין, אם הראיה דרושה להשלמת התמונה העובדתית, בירור האמת ועשיית צדק. במסגרת זו על ביהמ"ש להתחשב, בין היתר בתשובה לשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיום הראיה בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו בחיוב, לא ייטה ביהמ"ש בד"כ להעתר לבקשה (ראו ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פ"ד מו(3) 738).
13. בענייננו, לא הוגשה בקשה להבאת ראיה נוספת לאחר שמיעת הסיכומים. ההגשה והטיעון כפי שנעשו הינה בבחינת נסיון להציב בפני הצד השני ובפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, תוך הצבת רף "ציפיות" מביהמ"ש וטיעון שאינו במקומו בהקשר זה, כאשר הנטל בענין זה מוטל על המשיבה מתחילתו ועד סופו. ככל וסברה המשיבה כי נפלה "טעות בהליך" (תקנה 524 לתקנות) הרי שעסקינן בטעות של המשיבה, והיה עליה להגיש בקשה ערוכה כדין  לתיקונה. ככל ואכן סבורה היתה המשיבה כי יפויי הכח דרושים לשם "עשיית צדק וגילוי האמת", הרי שהיה עליה להגיש בקשה ערוכה כדין, נתמכת בתצהיר מפורט ולהסביר ולפרט מדוע מקרה זה חריג ולפיכך יש לקבל את יפויי הכח. אלא שהמשיבה, לא הגישה בקשות כאמור, לא ביקשה את רשות ביהמ"ש, לא הציגה את הנתונים העובדתיים באופן סדור ומפורט ולא הסבירה מדוע מקרה זה ראוי לו שיכלל בגדר החריג לכלל. המשיבה בחרה לנקוט בדרך לא דרך, ולכך אין ליתן יד.
14. אף אם נתייחס ל"הודעה" אשר הוגשה כבקשה לצירוף ראיה, ואינני קובעת כי כך הוא, הרי שהמשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה בבקשה מסוג זה. ראשית, לא צורף תצהיר המפרט ומנמק מדוע הוצגו יפויי הכח בשלב זה של הדיון ומדוע לא ניתן היה להציגם קודם לכן. טענת המשיבה בסעיף 9 לתשובתה לתגובות הנתבעים לפיה "ריבוי התיקים ומורכבותו הפיזית של תא"מ 3111/08, קרי הימצאותו בארכיב בית המשפט הנכבד במספר רב של ארגזים, הביא לידי העיכוב בהעתקת יפויי הכח ובהגשת ההודעה" אינה יכולה להתקבל ממספר טעמים. ראשית, גם זו טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר. בנוסף, ברור הוא כי במסגרת ההליכים הקודמים הרבים אשר התנהלו בין הצדדים, חתמו המבקשים על יפויי כח לעו"ד לבון ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת. אולם, אם וככל שהמשיבה אכן הסתמכה על יפוי כח ספציפי לצורך ביצוע ההמצאה, ראוי היה שתפרט הדבר מראש ומבעוד מועד בכתבי הטענות שהגישה, תאפשר לביהמ"ש להתרשם מהמסמך "בזמן אמת", בודאי עת מוגשת בקשה לביטול פס"ד. על המשיבה היה לאפשר למבקשים להתייחס ליפוי הכח ולטעון טענותיהם לגביו. המשיבה היתה יכולה לאתר את יפויי הכח עת ביצעה את ההמצאה. היתה יכולה לאתרו עת נדרשה להגיש תגובה לבקשה לביטול פס"ד, ולכל המאוחר לקראת הדיון שהתקיים, בו ראוי היה לעמת את המבקשים עם יפוי הכח ולאפשר להם להציג את עמדתם לגביו. הגשת הראיה כפי שנעשתה, הינה, כאמור, בבחינת נסיון להציב בפני הצד השני ובפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, ויש בו אף משום שינוי חזית אסור בשלב זה.
15. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי עסקינן ביפוי כח כללי אשר הופקד בביהמ"ש במסגרת תא"מ 3111/08 (סעיף 5 לתשובת המשיבה לתגובת המבקשים). שוב, עסקינן בטענה עובדתית מאוחרת אשר לא נתמכה בתצהיר ואין להתירה בשלב זה. אין ספק כי לו טרחה המשיבה מבעוד מועד, היתה יכולה לאתר את יפויי הכח האמורים. משלא עשתה כן, אין לאפשר לה לעשות כן בשלב זה, ואף מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לשם כך.